פרק 39 - עם יובל קמינקא - שותף מייסד ומנכ”ל JoyTunes

יובל הוא למעשה מגשים חלומות. 

עבורו, המשמעות של זה היא תחושת אימפקט - לוודא בצורה אגרסיבית שהשקעת הזמן, האנרגיה, היצירתיות והתשוקה שלו - כולם מופנים לטובת משהו שהוא מאמין בו, ולצד זה - שהעבודה היא לצד אנשים שהוא ממש אוהב.

יובל מחלק את עולם החברות לכאלו, שאם החברה לא הייתה קיימת - איך היה מרגיש העולם? האם היה עצוב יותר, שמח יותר או שלא היה אכפת לו? הוא רוצה לייצר חברה שאלמלא היתה קיימת - העולם היה מקום מעט פחות טוב. 

הם שלושה שותפים. יובל הוא מתמטיקאי. אח שלו יגאל, מוסיקאי מחונן ורועי - חבר טוב. השלב הראשון של ג'ויטיונס ארך 5 שנים. היעד לא היה ברור, אבל הם ידעו שהם רוצים להיות בכל בית, לתת משמעות, והיתה תחושת התייסרות גדולה עם מה להתחיל, איזה מוצר לבנות zero to one. היו אינספור עצות אחיתופל בשלב הזה, ויובל למד להתחיל לדבר בסימני שאלה ופחות בסימני קריאה, לדעת למי להקשיב ובעיקר לקבל את ההחלטות בעצמם.

 

"למשקל"

יובל מדבר על חוסר הביטחון שמלווה אותך כל הזמן כיזם - אנחנו הלוא לא בטוחים בדעה האישית שלנו. יש לנו ML פנימי שעלינו לאמן אותו כל הזמן, לאמן את האינטואיציה שלנו. יובל למד "למשקל" את העצות אותן הוא מקבל - לדעת לתת להן משקלות מתוך ההבנה, על מה מתבסס אותו האדם שנתן לו את העצה, בהסתמך על רמת הML שלו. מהקשבה חזקה לאנשים שאמרו דברים מוחלטים - הוא דייק את ההקשבה שלו להקשבה חכמה, מושכלת, מבוססת ניסיון ושמקבלת "ציון פנימי" אצלו שעוזר לו לכייל את העצה ולהשכיל איך להשתמש בה.

כמנכ"ל, יובל עושה זאת היום בחברה. מקשיבים לו כי "הוא המנכ"ל", ולעיתים, הוא יודע שהדעה שלו מפריעה. והוא מסביר - שגם הם צריכים ללמוד "למשקל" את הדעה שלו - ולהתייחס אליה רק כאשר היא נאמרת בתחומים שתחת הידיעה והניסיון המעמיקים שלו.

יובל מדבר על חשיבות ה Trust, כדי לאפשר סביבת עבודה כזו, שבה אפשר (לפעמים) לא להקשיב למנכ"ל. יובל משתף שהיום קורים מהלכים בחברה שהוא חשב אחרת לגביהם, ושזה כיף לו לראות את הרעיונות מצליחים. דיברנו על מבחן "טובת החברה" - ושאם כולם מכויילים על טובתה - אז לא פועלים ממקום של אגו, אלא ממקום של אווירה פתוחה ומצויינות.

 

Co–Builder

ערך משמעותי נוסף בג'ויטיונס הוא ערך השותפות - כל מי שמצטרף לחברה, כאן ועכשיו, הוא חלק מהבנייה והעיצוב שלה. כ- Co-builder - אני צריך ללמוד ולהתפתח, יש לי אחריות. זה משפיע גם על כל תפיסת המדיניות שלהם של ימי חופשה והוצאות למשל - הם מתייחסים לחברה כאילו היתה שלהם, מבחינת האחריות שהם מפגינים. 

נשאלת השאלה - איך שומרים על הזהות הזו כשהחברה צומחת? והתשובה - בשני מישורים. האחד - יצירת התחושה. השני - באופן טקטי, ע"י מתן אינפורמציה.

יובל מאד סומך על השותפים שלו (שהם כלל העובדים). כל המידע צריך להיות נגיש, ויש מידע שצריך להגיע ב"פוש", כמו למשל מה היה בישיבות הבורד. פעמיים בחודש הם מתכנסים כל החברה - בפעם אחת, מוצגת כל הלמידה שהיתה - הניסויים שנעשו, קייס סטאדיס, סטוריס, הכל מגובה נתונים. בפעם השנייה - רטרוספקציה - בוחרים על מה לדבר ברמת חברה, למשל על החששות מהצמיחה בכמות האנשים.

 

שותפים אחים

יובל הקים את החברה עם אחיו יגאל, אח נוסף גם היה מעורב, ההורים השקיעו, וחברים טובים באו לעבוד עמם.

דווקא בגלל ההיכרות העמוקה עם אנשים רבים - יש אמון מטורף שנשען על כשרונות גדולים של אנשים.

שאלתי את יובל איך זה עובד, להיות 10 שנים במסע של חברה ביחד עם אח באופן צמוד.

יובל משתף שהוא ויגאל היו אקסטרה ממושמעים - כשהיה צריך לעשות הסכם פאונדרים - הם דיברו הכי עמוק שאפשר - על הכל. מההתחלה, ביחד עם עו"ד והשותף השלישי - הכל היה על השולחן. יובל מציין שדווקא העובדה שהוא בחברה עם אח וחברים - מייצרת אצלו תחושת אחריות עוד יותר גדולה, "האלונקה עוד יותר כבדה על הכתפיים". הם היו בפאזה הראשונה של החברה 5 שנים, וכעת, בפאזה השניה שלה - 5 שנים נוספות. הם כל הזמן עם צ'ק פוינטס - לבדוק מה קורה ביניהם מבחינת אסטרטגיה, לאן החברה הולכת וכו'. הם מייצרים גבולות ברורים - כמו למשל, בארוחות שישי אין שיחות עבודה. שאלתי את יובל אם הם קודם כל אחים או קודם כל פאונדרים. והוא ענה - שקודם כל אח, אח"כ חבר, אח"כ פאונדר. ואיך רבים עם אחים? חוזרים למבחן "טובת החברה" שהזכרנו קודם - וזוכרים, ששנינו רוצים שלחברה יהיה טוב, ואז נזכרים שאנחנו גם אחים, ואז אפשר קצת להוריד את הלהבות, וחוויית הצריבה של המריבה קצת פחות חזקה. 

יובל מרגיש שהכוח של ג'ויטיונס הוא ב- DNA של האנשים שלה, ובמוצרים המדהימים שהם מייצרים. יש להם דרך ארוכה, מוצר מרגש, שאפתני ומורכב לפיצוח, ולכן הם חייבים אנשים טובים איתם, וחייבים להנות מהדרך, כי המסע קשה וארוך. כדי להגיע לצמיחה לה הם מייחלים - עליהם להיות מאד אנליטיים, מנתחים, מונעי דאטא, ולצד זה - עם חזון גדול להיות ההאב של simply guitar, simply piano, simply EVERYTHING… 

 

יובל אוהב להשתמש במודלים מתמטיים כדי לפתור בעיות ארגוניות. וכמו שניסח זאת כל כך יפה - "הסתברות היא הצד המתמטי של האמונה". הם נמצאים בדומיין לא פשוט וקיבלו לאורך הדרך, בעיקר בהתחלה, פידבקים מאד מערערים שאמרו להם שזה לא פיזיבילי, שאי אפשר לעשות זאת. יובל חזר מעורער ומהורהר משיחות כאלו ואחרות, ורועי, השותף שלו, אמר לו" "אז הוא אמר" - וזה פשוט סידר את הכל. המקום הזה, האמונה הפנימית החזקה הזו של יובל, הולכת איתו לאורך כל הדרך. "בפאזה הראשונה של החברה - אין לך זכות קיום עד שלא הוכחת משהו. ואז פתאום 10% מהמורים לנגינה בארה"ב עובדים אתך, ואתה מבין שעלית על משהו. יש פער בין ה"להיות עיוור" ולהמשיך בכל הכוח לרוץ על משהו שלא בהכרח מצליח, לבין להגיד שאתה resilient והיה לך כח עמידות והנה הצלחת. זה נמדד במבחן התוצאה, והפער הזה - שבין מזל ליכולת אקזקיושן הוא לא פשוט ולפעמים גם מקרי, ולכן - חייבים להנות מהדרך".

 

יובל והצוות מתמודדים היום עם לא מעט כאבי צמיחה - לכל אחד יש את אזורי הדאגה שלו. הוא בעיקר מוטרד מאיך לשמור על העקרונות שלהם גם עם הצמיחה. דייקנו יחד שמה שחשוב זה לשמור על הערכים - לפעמים העקרונות משתנים כדי להתאים למציאות המתפתחת.

עבור יובל, הצוות זהו כח מניע עצום. זהו מסע עם פסגות גבוהות, העבודה היא קשה - אבל זה צריך להיות "קשה טוב".  יובל משתף על פאונדרים חברים רבים שמתמודדים עם בדידות גדולה, חלקם נוטלים תרופות נגד חרדה ודכאון, נעזרים באנשי מקצוע. וחשבנו ביחד - שלצד זה שצריך לעזור לאותם פאונדרים לונטל ולהוריד סטרס וחרדה - כמה זה טוב שהגענו למקום שבו מדברים אחד עם השני על הדברים הללו, משתפים ומתייעצים. כבר לא מתחבאים. יובל שיתף שהוא חווה את כל פסטיבל הרגשות - אבל בדידות לא ביניהן, כי יש לו שותפים מדהימים.

 

יובל ושותפיו מגשימים חלומות באמצעות למידת נגינה שמאפשרת יצירת מוסיקה. מוסיקה, היא אחד הדברים המשמעותיים ביותר המשפיעים על מצב הרוח שלנו. מוסיקה היא החיים עצמם - במילים, בלחנים, במשמעות החוויות והסיפורים. 

סיפרתי ליובל על סבי שמואל בלוך, ז"ל, שהמוסיקה הצילה אותו במחנות הריכוז בשואה בטרזינשטט ואושוויץ, ואפשרה לו קרוב ל- 90 שנים של חיים מלאים ושמחים - בזכות המפוחית, האקורדיון, האורגן ומאות התלמידים שלימד בחייו.

 

לכו לנגן:)