פרק 62 - עם אפרת פניגזון , CMO, קו-פאונדרית G-CMO

איך זה להיות מנהלת בכירה בעולם הסטארטאפים ולהוביל מיתוג אישי אותנטי?

 

לעבוד עם הפחד

בגיל 25 אחרי תואר ראשון, אפרת שעובדת כמתכנתת נכנסת לעוד יום בעבודה, אבל משהו מרגיש לה שונה. היא חייבת להודות שבינה לבין עצמה, המקום הזה לא מרגיש לה נכון - גם אם היא טובה בתכנות זאת לא העבודה שמתאימה לה. עם הרצון לעשות שינוי צפו ועלו גם הרבה פחדים - פחד מאוד גדול לאכזב, פחד ממה יגידו ופחד מאי הידיעה עצמה.

מהצד השני, הייתה לה גם מה שהיא מתארת כ: "קריאה פנימית, תחושת בטן, שבא לי ללמוד עסקים ולא בא לי לחזור לאוניברסיטה". הזדמנות נקרתה לדרכה דרך עסק תכשיטים של חברים, והיא יצאה למסע חדש, "ללמוד על עסקים מהידיים, באקדמיה של החיים".

 

פאסט פורוורד כמה שנים, ואפרת החליטה אחרי רצף עבודות אינטנסיבי, לקחת שנת חופשה ולעזוב את איירובוטיקס בה עבדה אז. 

גם אז עלו אותם הפחדים החזקים - היא לא יודעת מה הדבר הבא, מה התכנית, פחדים כלכליים, האם זה הצעד הנכון. כל אלה הסתחררו ויצרו סביבה ערפל. בטיפול, הפסיכולוגית שלה אמרה לה - "מה הדבר הכי נורא שיקרה?", וזה הדהד. היא קיבלה את החיזוק החיצוני שהייתה צריכה באותה נקודה, ונתנה לעצמה שנה להקשיב פנימה, להבין מחדש מה עושה לה טוב, לבנות חזון מחודש. 

אפרת מספרת שעם כל בחירה שהייתה לה בהמשך, הפחד לא נעלם - אבל התפקיד שלו הלך והצטמצם.

אפרת מאמינה שכדאי לעבוד עם הפחד - "לא לתת לפחד הזה לעצור אותנו, הוא קיים שם ולעתים הוא מאוד עוצמתי. אבל הבחירה שלנו היא אם להעצר בפניו, או להמשיך להקשיב לאינטואיציה ולבטן ולקריאה הפנימית שלנו של מה נכון, ולבחור בזה למרות שזה קשה ולמרות שזה מפחיד". אחרי המון שנים של הקשבה פנימית ועבודה עם הפחד, אפרת כבר לא מרגישה אותו יותר - היא יצקה בעצמה מספיק ביטחון כדי לשחרר את הספקות העצמיים. 

 

לסלול את דרכך

אפרת משתפת שהדרך האישית שלה לטוות את העתיד, היא במהלך הדרך. ההתכווננות שלה לא רחוקה מדי, מה שהיא שמה עליו את רוב הדגש הוא להגיע ליעדים קצרים ולבדוק כל פעם - האם זה נכון לי או לא, האם זה מהדהד בי.

גם בדרך השלילה אנחנו מבינים את הכיוון שלנו - צמצום האפשרויות תוחם את הבחירות שלנו לחלום המזוקק ביותר, גם אם אנחנו לא יודעים עדיין בדיוק מה הוא. זה בסדר לא לדעת בדיוק לאן אנחנו הולכים. 

 

מה שעוזר לאפרת לשמור על העוגן הזה בעצמה הוא לעשות עצירה כחלק מהשיגרה שלה ולהתבונן במה שקורה ומה שהיא מרגישה - לבדוק שהיא באמת נוכחת בחיים שלה ובדרך שלה. כמו במיינדפולנס, חשוב לתת את המרווח הזה בין השאיפה לנשיפה.

כשאנחנו יוצאים לעולם המהיר וכל הקולות סביבנו של התכנות החברתי, הציפיות ומה שנחשב לנורמלי מתערבלים, אנחנו נוטים לאבד את החיבור לנפש שלנו, לחלומות שלנו. 

אפרת משתפת שבשיחה עם חבר ששאל אותה מה היא רוצה לעשות בחיים אחרי העזיבה, היא דיברה מהבטן ואמרה שהיא לא יודעת למה ואיך זה יקרה, אבל יש בה רצון לייצג את ישראל בעולם. לא היה לה נסיון, לא כיוון, ובכנות - גם לה זה היה נשמע הזוי. אבל שנתיים-שלוש אחרי זה, היא התחילה לעבוד במכון היצוא והובילה משלחת לקנדה, שם היא דיברה  על הבמה וייצגה את ישראל בעולם. החלומות שנשמעים לנו הזויים היום, יכולים להיות המציאות שלנו בעתיד. 

 

קצת על מחירים

כמנהלת בכירה בסטארטאפים - יש לא מעט מחירים שבאים ביחד:

1- פונקציה יחידה שעוסקת במה שאני עושה - אין הרבה עם מי להתייעץ מסביב

2- כולם חושבים שהם מבינים. צריך לנווט ולהדוף לטובת מה יהיה הכי טוב לחברה

3- מחירים אישיים - כובד האחריות גדול ונוגע להמון תחומים  

4- אם אין גבולות מאוד ברורים, העבודה יכולה להשתלט על החיים, לזלוג לחיים האישיים

5- להיות באקוסיסטם הישראלי - מעייף לתחזק את המקום הזה, בדריכות גבוהה, להיות תמיד בעשייה ולקבל המון פניות

 

בתור אם חד הורית, אפרת החליטה שהיא לא מוותרת על אף תפקיד - לא על היותה אמא ולא על הקריירה שלה. מתוך ההחלטה הזאת היא הבינה שהיא חייבת עזרה, ועברה לגור ליד ההורים שלה. 

ה"שותפות" הזאת עם ההורים שלנו כשאנחנו מבוגרים לא תמיד פשוטה, אבל אפרת משתפת שהיא ביקשה את העזרה - אז היא החליטה. ומתוך ההחלטה הזאת, הקשיים לא תופסים הרבה מקום, כי היא בחרה את הדרך שלה ובכך היא לא לוקחת עמדה קורבנית בתוך החיים של עצמה. 

לפעמים אנחנו מקבלים גם איתותים מהסביבה שעוזרים לנו להתכוונן עם הבחירות שלנו ולהבין את המחירים שבחרנו. אפרת משתפת על כתבה חשובה בעבודה שעבדה בשבילה שבועיים מסביב לשעון, וכשהכתבה התפרסמה, הבן שלה בא אליה מחזיק את העיתון עם התמונה שלה, ואמר - "אמא אני רואה אותך פה בעיתון, למרות שלא ראיתי אותך אתמול". זה היה חץ ללב וגרם לה לשקלל מחדש, אבל גם להבין שיש פיקים לעבודה וזה בסדר כל עוד זו לא השגרה.

 

מיתוג אישי אותנטי

מיתוג אישי הפך למילה מעושה קצת באופן שמשתמשים בה בשנים האחרונות. 

אחד מהדברים שאני (גלי) אומרת ליזמים, זה שהם מקדמים שני דברים - אחד זה את הסטארטאפ, ולצד זה את עצמם כאינדיבידואלים, כפרסונה. וזה לא דבר רע, להיפך - משקיעים קודם כל מתאהבים ביזם ובצוות לפני המוצר. זה מקום שבו הרבה פעמים ליזמים, במיוחד בהתחלה - לא קל בו. לשאוף ולרצות להיות מוביל דעת קהל מגיע עם הרבה התנגדויות רגשיות ומנטליות. חלק מההצלחה של המיזם תבוא אחרי שיראו אותנו כאנשים מקצועיים, ואני מאמינה שכדי להביא את זה זה צריך לבוא בצורה אותנטית. המפתח למיתוג אותנטי מגיע מהשילוב של איך אני מוציא את עצמי החוצה, ואיך אני נותן ערך. בהתחלה זה לא ירגיש בנוח - וזה בסדר.

"אלה בדיוק ההזמנות שהמציאות באה ודוחפת לכם ראי מול הפנים. המקומות, הטריגרים האלה שבהם צפים ועולים הפחדים, החסמים, של איך זה יישמע, של איך אני לא עף על עצמי, של תסמונת המתחזה ויבינו שאני לא באמת יודע על מה אני מדבר או שאני מספיק טוב בתחום שלי. כל החסמים שעולים - הם ההזמנות של היקום להתמודד עם מה שעוצר אתכם. כי אם הקמתם סטארטאפ - יש לכם וויז'ן לא קטן, באתם ליצור משהו חדש, ואתם לא תצליחו במשימה שלכם אם לא תאפשרו לעצמכם ללמוד להתפתח ולהתגבר על המכשולים שיש לכם. It's never easy."

 

לא בחרנו בחיים האלה כיזמים כי הם חיים נוחים. אבל בחרנו בזה כי יש בזה משהו גדול מאיתנו, שמזיז אותנו לעבר החזון להשפיע על העולם, וצריך להשמיע את זה גם כחברה וגם כאינדיבידואל. כשרואים את ה purpose מבפנים, זה מקרין החוצה לחברה. אפרת מדייקת שכשאני מבין מה השליחות שלי, מה עושה לי פרפרים בבטן ויש את הדבר הגדול יותר ממי שאני שמוביל אותי, אותו הפחד של מה יגידו עליי נעלם - כי זה כבר לא עליי, זה על השליחות שלי.