פרק 156 - עם חמי פרס, שותף-מנהל ומייסדשותף ב-Pitango ויו״ר מרכז פרס

בעיניים עצומות רואים הכל: חמי פרס על ענווה, חזון ואופטימיות בעולם היזמות ובכלל

 

יש אנשים שכשהם נכנסים לחדר, אפשר לחוש שהסיפור שלהם גדול מסך חלקיו. כזה הוא חמי פרס – משקיע, יזם ומוביל דרך בעולם ההייטק הישראלי. בשיחה שכולה השראה ותובנות, חמי שיתף אותי לא רק על ההצלחות המרשימות שלו, אלא גם על השורשים העמוקים שהובילו אותו לשם, על האתגרים שעמדו בדרכו ועל הבחירה להסתכל קדימה גם ברגעים הקשים ביותר.
כשאתה גדל לצד אב כמו שמעון פרס, עם חזון שאין לו גבולות, אפשר לדמיין את האופן שבו ערכים כמו חדשנות, ענווה ושאפתנות הפכו להיות חלק אינטגרלי ממי שאתה. אך חמי לא חי בצל אביו – הוא לקח את המורשת הזו, עיצב אותה בהשראתו, ויצא למסע אישי שמבקש להפוך את החזון הזה למציאות מוחשית.

להפוך יוניקורן לג'ירפה: חזון של חברות ענק
וכשהוא מדבר על חזון, אי אפשר שלא להתרגש מהמושג החדש – "ג'ירפות" – חברות ענק ששוות טריליונים, כאלה שגדולות פי כמה מ"יוניקורנים". זו לא רק שאיפה טכנולוגית, אלא אמירה על היכולת של ישראל להוביל על הבמה העולמית.
אבל חמי לא רואה את המסע הזה כתחרות או מלחמה. להפך, הוא מדבר על ענווה. אותה ענווה שמאפשרת לעצור ולהביט לאחור, להעריך את הדרך שנעשתה, ולהבין שדברים גדולים נבנים מלמטה – מתוך חיבור לערכים, מתוך מחויבות לעבודה קשה ומתוך היכולת להבין את המציאות כפי שהיא באמת.

כאב ושינוי: איך האובדן הפך לכוח מניע
כשחמי מדבר על האובדן של בנו, גיא, הדממה שנוצרת בחדר היא מוחשית. הכאב הזה הפך אותו לאדם שונה – אדם שיודע מה חשוב באמת, שיודע להפריד בין מה שבר חלוף למה שנצחי.
הוא מספר איך האובדן הזה הכניס לחייו מידה של פרופורציות והתבוננות פנימית, איך הוא לימד אותו לעצור, להתבונן ולשאוב כוחות דווקא מהרגעים הקשים ביותר. זו לא רק טרגדיה אישית ומשפחתית אלא גם מצפן שמכוון אותו במסע המקצועי והאישי לעבר נתינה, יצירה ועשייה חדשה.

יזמות עם נשמה: לשלב חזון ואנושיות
יזמות, עבור חמי, היא לא רק בניית חברות או פיתוח טכנולוגיות. זו דרך להותיר חותם אמיתי על החברה כולה. כשאני מקשיבה לו, אני מבינה עד כמה עמוק החזון שלו – לא רק לפתח את ההייטק הישראלי, אלא להפוך אותו למנוע של שינוי חברתי, לקדם שוויון הזדמנויות ולבנות גשר בין טכנולוגיה לערכים.
וכמו תמיד, חמי לא מסתפק בדיבורים. הוא מדבר על הצורך לבנות חברות עם DNA חזק, כאלה שמשלבות בין חזון לאנושיות. הוא מזכיר לי שהכול מתחיל ונגמר באנשים – בצוותים, במערכות יחסים ובאמונה המשותפת שמניעה הכול קדימה.

אופטימיות ככלי עבודה: לקום ולהמשיך לחלום
כשהשיחה מתקרבת לסופה, אני מרגישה שנגעתי לא רק בעולם התוכן המקצועי של חמי, אלא גם ברוח שמניעה אותו. הוא מזכיר לי שאופטימיות היא לא פריבילגיה – היא כלי עבודה. ויותר מזה – היא הבחירה לראות את השמש זורחת בכל יום מחדש, גם אחרי סערה.
לצאת למסע היזמות לצד חמי פרס, זו הזמנה לא רק לחלום, אלא גם להעז, לא רק להוביל אלא גם להקשיב, ולא רק להצליח אלא להותיר חותם. זה שיעור על איך להפוך את הרעיון הגדול הבא למציאות שמשפיעה על דורות שלמים.

הפרק הזה הוא לא רק על יזמות, אלא על החיים עצמם – על איך אנחנו יוצרים שינוי מתוך ערכים,  משמעות וכאב. זוהי תזכורת שהדרך חשובה לא פחות מהיעד.