פרק 34 - עם פנחס בוכריס, משקיע

פנחס הוא אישיות בולטת במגזר הציבורי והמגזר הפרטי בישראל. הוא תא"ל (במיל.) ומסע חייו כולל בין היתר את הפיקוד על יחידת 8200, יחידה 81, מנכ"ל משרד הבטחון, קצין בסיירת מטכל והשתתפות במבצע אנטבה ב- 1976. בגזרה הציבורית - שותף מנהל ב- ,State of mind Ventures 1,2, שותף ב- Apax Partners, מנכ"ל בז"ן, דירקטור ב- Cymptom, Veego, Wizer, Perception point, ABS Shva Automatic Bank Services Ltd, Magal Security Systems Ltd ו- Discount Investment Corp Ltd בעבר. אדוויסורי בורד ב Cybereason. היום הוא ממשיך פעילות עסקית עצמאית בעולם הסטארטאפים. מתנדב ב"מעוז" ו"ילדים בסיכוי" וחבר נאמנים בטכניון. על פעילותו הענפה זכה בפרס ביטחון ישראל, הפרס הלאומי היוקרתי ביותר הניתן בישראל.

 

להאמין בעצמך עם 6 אחים ומנטורית אגדית אחת

פנחס נולד לחיים לא פשוטים, משפחה עם 7 ילדים וחיים שהם הישרדות אמיתית יומיומית. הוא היה הילד השלישי. הוא מתאר את אימו כגיבורה, כאשר בו זמנית חמישה מתוך שבעת הילדים היו בתפקידים ביחידות קרביות. אמו מימה, זכרונה לברכה, הלכה עם המוטו ש"מה שצריך לקרות יקרה" וזה שמר עליה רציונלית וחיובית.

עד כיתה ד', פנחס לא ידע קרוא וכתוב. הוא היה בחוץ כל הזמן. עד שהגיעה הדסה פלס ז"ל - אז מורה חיילת, ולא ויתרה לו. היא לימדה אותו את רזי השפה - אבל בעיקר, הוא הבין שלימים היא לימדה אותו אמונה פנימית מהי, חברות עצמתית מהי וכמה חשוב למצוא מישהו אחד שמאמין בך ומושיט לך יד לעזרה. נחמיה פלס בעלה, ודורון פלס - בנה, מלווים את פנחס כל חייו כמשפחה נוספת. הדסה חוזרת בסיפור חייו של פנחס בצמתים נוספים, ובגיל 65 - כשיודפת אשתו מארגנת לו מסיבת יומולדת - לא אחרת מאשר קרן פלס, נכדתה של הדסה ובתו של דורון - מגיעה כדי לשמח אותו ולסגור מעגל מרגש.

הדסה מלמדת את פנחס ש"הכל אפשרי", להאמין בעצמו ולקחת את עצמו בידיים, לזהות את העוצמות הפנימיות שבו - אומץ, נחישות ותעוזה, שילוו אותו בהרבה צמתים בחייו.

 

בית הגידול הצבאי

פנחס ואחיו הולכים לפנימיות צבאיות בתיכון והוא מתגייס לצבא לקורס טיס מס. 79. החלום היחיד שהיה לו בחיים - זה להיות טייס. אבל אחרי הצ'קים של הפייפרים - מאיינים לו את החלום, ומישהו, במקרה, אומר לו שהוא צריך ללכת לסיירת מטכ"ל. אז הוא מגיע לבקו"ם, מבקש מטכ"ל ומחכה. כש 3 מכ"ים אומרים לו לעשות שכיבות שמיכה ויוצאים מהחדר - פנחס אינו מפסיק, נחוש להמשיך כמה שיקח, ועד היום חושב שהנחישות שהפגין אז, סימנה את הדרך לבאות.

במטכ"ל היו מבצעים רבים וגם פה - כשרק "המעז מנצח" - הוא מבין כמה ערך העוז זהו משהו פנימי ששזור בתוכו. פנחס משתתף בשורת מבצעים מורכבים, חלקם ידועים מאד, חלקם לא - בין היתר מבצע אנטבה, חיסול אבו-ג'יהאד ונוספים. 

"מבצע אנטבה הופך להיות אתוס בחברה הישראלית - על כך שיצאו למבצע שהוא one-way, ללא דלק לחזור. הייתי החייל הכי צעיר. מבצע תחת אש, יושב בג'יפ השני, ההסתערות מתחילה לפני הזמן. בא לקפוץ מהג'יפ ורצועת המאג נתקעת. לא יכול להשתחרר. פחד. ואני אומר לעצמי - "בוכריס - קום רוץ". חובר לצוות וממשיך את המבצע. "הרגליים לא נושאות אותי ואני כמו על גולות. זה נשאר איתי לכל החיים."

פנחס מבין לאחר מכן שעשו היסטוריה. 

גם בחיסול אבו ג'יהאד  - הוא סגן מפקד היחידה. הוא מספר לחייליו שהוא פוחד - אבל החוכמה היא לצאת מהפחד. וגם המוטו הזה ימשיך איתו להמשך חייו - שהיכולת להתגבר - היא למעשה האומץ להתמודד עם הפחד עצמו.

 

היה לו חלום נוסף - ללמוד ב- MIT. אז הוא למד הנדסת מחשבים בטכניון הישראלי המכובד. לפעמים אפשר להגשים את מהות החלום בקונסטלציה דומה. 

ואז בוגי יעלון אמר לו ב- 89' לחזור לשנה לצבא - מה שנמשך לבסוף עד 2002.

 

הוא הגיע ליחידה 81 כמהנדס ושם בנה את יכולות הסייבר והפך למפקד היחידה. שם פגש מנטור נוסף - אמנון ליפקין-שחק ז"ל. ביחידה היו כשלים ניהוליים רבים, בתוך גוף שאמון על המצאת אמצעים טכניים. פנחס מצא את הדרך לגעת באנשים ולהפוך את היחידה לגוף מוביל ע"י כמה עקרונות שילוו אותו גם בהמשך:

1. לדבר עם האנשים בגובה העיניים שלהם
2. תחושת ביחד והזדהות - הוא היה בא לשבת עמם בלילות, עת עבדו על פרויקטים דחופים
3. לגבות את האנשים שלך
4. לצקת נהלים ברורים לעבודה והתנהלות

פנחס מספר איך ה- DNA של היחידה השתנה לתחושת גאווה משמעותית.

 

בתפקידו כרמ"ח המ"מ, הוא מבצע אינטגרציות בין היכולות המבצעיות - למדיניות - לטכנולוגיות. והרי באנלוגיה לחיי היזמות - זהו בדיוק תפקיד המנכ"ל שצריך לקבל החלטות לאחר אינטגרציה בין שלושת הזויות לעיל: COO - פיננסים ומשפטי- CTO.

 

פנחס מרחיב בהקשר זה על יכולתו לזהות יזמים ועל מערכת היחסים העדינה בין הקרן ליזמים: 

"מעבר לניתוח השוק והרעיון - היכולת להסתכל על צוות היזמים, מבנהו, האינטגרציה ביניהם, שפת הגוף - האם היא משדרת לכידות אמיתית או לא. בחלק מהסיטואציות, כמשקיע, אתה בעמדה של לשקף לצוות דברים שאינם עובדים כהלכה - כמו למשל, להציע להם להחליף תפקידים בין המנכ"ל לשותף השני. זוהי כמובן החלטה לא פשוטה כלל ועיקר, וכמובן שכל מקרה לגופו - אבל כשחברה מגיעה לקיר - היא מקבלת החלטות נכונות. בשיחה ארוכה בבית על יין וסושי - הצלחנו להגיע להסכמות".

 

קרן צריכה להיות זהירה ביחס שהיא מפעילה על הסטארטאפים. לפעמים גם צריך לדעת לוותר אם ישנה התנגדות - כי זה הבייבי שלהם. פנחס מקפיד לבוא ליזמים שלו למשרד, לפגוש אותם ואת העובדים ולשאול אותם "מה אתם צריכים?".

 

פנחס שוב רוצה להשתחרר מהצבא, וליפקין-שחק ממנה אותו להיות מפקד 8200.

פנחס פוגש שם אנשים מדהימים אבל הוא בקצה פירמידה. הוא אינו מרוצה מקבלת ההחלטות ומבין שהוא צריך לרדת לרצפת הייצור. עד שיום אחד נופל האסימון: משמעת ההצדעות, ה"הקשב", חדרי האוכל הנפרדים לקצינים - הוא מבין שחייבים לשנות זאת, לחדול מכך ולהכניס לשם תרבות אחרת. מיחידה פאסיבית - להפוך את 8200 ליחידה אקטיבית שתצוד מודיעין. הוא הולך אל חייליו למשרדים, למגרש הביתי שלהם, שם הוא יכול להקשיב להם והם מרגישים נוח. ב- 97-98' הוא מכניס את הסייבר לתוך היחידה, תקופה של הרבה הרוגים בלבנון, וזה משנה את התנהלות צה"ל בלבנון. גאוות היחידה עולה. הם פותחים בי"ס להכשרת סייבר - גנרטור להכשרת לוחמי סייבר התקפי. כל קורס שמתגייס - פנחס משוחח עימו ומעביר את המסרים הראויים. פנחס מוביל שינוי ארגוני וטכנולוגי והיחידה לומדת להתאים עצמה למציאות המשתנה. ישנה התנגדות חיצונית רבה למהלך הזה - אבל פנחס מפגין את אותה הנחישות המוכרת לו.

באירוע קידום מועמדים לקצונה בכירה - ניגשת אחת האמהות אל פנחס, ואומרת לו שיש משהו שאינו יודע.  היא מספרת לו שרון, אותו אל"מ שמועמד, היה חטוף באנטבה. רון הופך להיות הסגן שלו לשנה וחצי הבאות וזוהי סגירת מעגל משמעותית.

 

בית הגידול העסקי

פנחס משתחרר ב- 2002 עם הרגשה של חיבור לעוצמות פנימיות מטורפות. הוא מחליט לקחת לעצמו חצי שנה של להוריד… להוריד הילוך, להוריד את תחושת ההתעלות, לנרמל. פעמיים בשבוע בחוף באפולוניה.

ואז מגיעה Apax. עסקת הפרטת בזק. פנחס מנהל מו"מ של חצי שנה ושיחות אישיות עם ועד העובדים. ואז הוא מבין - שעבורם, זהו לא מקום העבודה, זה הבית, ומשם - מתנהל מו"מ אסטרטגי, מלא הקשבה ועימו מצליחים להגיע להסכמה.

 

ב2007 הוא מתמנה להיות מנכ"ל משרד הבטחון. הימים הם אחרי מלחמת לבנון השניה והוא מרגיש שאינו יכול להישאר מנגד.

אם בקבלת החלטות מורכבות עסקינן - פנחס מקבל 2 החלטות משמעותיות שמצביעות גם הן על הנחישות והתעוזה שמלווים אותו כחוט השני בחייו:

1. העברת צה"ל ועיר הבה"דים לנגב.
2. כיפת ברזל. היתה התנגדות מטורפת של הצבא, היו כאלו שדחפו את "נאוטילוס". ביחד עם אמיר פרץ, פנחס מתחיל את הפרויקט ברפאל ומנהל זאת כמו סטארטאפ. כל 4-6 שבועות דיון על ההתקדמות. תוך שנתיים - ניסויים ראשונים מוצלחים. זו היתה גאווה עצומה עבורו והרבה אנשים וארגונים מעולים שעזרו לו להוביל את המהלך הזה.

 

פנחס מתמנה למנכ"ל בז"ן, ואחרי שנתיים וחצי עוזב, בידיעה שלא למד מספיק את הרגולציות הנוגעות לאיכות הסביבה טרם כניסתו לתפקיד. ממרום שנותיו כמפקד ומנהל - הוא יודע לזהות מתי זה לא מדוייק עבורו ולהמשיך הלאה.

 

משם הוא מצטרף ל- SOMV כשותף מנהל ב- 2 קרנות ומוביל השקעות.

 

פנחס יודע שהממשק עם היזמים זורם בדמו, ושהוא מוצא את הדרך הנכונה להתחבר אליהם. הוא נפגש עמם לעזור להם לחשוב ולדייק את החוטים שימשכו אותם  ואת המיזמים שלהם עוד קצת למעלה - ממש כפי שהדסה פלס ואמנון ליפקין-שחק עשו עבורו.

 

"רק רציתי להיות טייס, כל השאר קרה כיד המקרה…".

ואני מוסיפה - שעם אמונה פנימית בוערת, ראיית הזדמנויות, נחישות, תעוזה והתמדה  - הכל אפשרי.