פרק 50 - עם אהרון אהרון, מנכ”ל ויזם

משכונת פועלים למנכ"ל אפל ישראל ורשות החדשנות - עם מיינדסט של צניעות, נחישות והקשבה 

 

אהרון גדל בקריית אליעזר, שכונת פועלים, בנייני בלוקים. רוב הזוגות שם היו אמא עקרת בית ואבא פועל נמל, ניצולי שואה, שרצו שהילדים שלהם יעשו יותר טוב מהם ויהיה להם יותר - תאכל ותלמד, זה מה שחשוב. 

בכתה ח' בבית ספר העממי בו למד הייתה בחירה בין ימאות וחקלאות למלאכה וטכנולוגיה - אהרון בחר טכנולוגיה, ואח"כ המשיך ללמוד אלקטרוניקה בתיכון מקצועי, הכל מתוך מחשבה פרקטית - להשיג מקצוע ולהגיע רחוק יותר מאבא שלו, שייעד עבורו מסלול שונה ואיחל לו יותר. 

בכתה ט', כשהלימודים הקשים הוציאו לו את הרוח מהמפרשים, אביו אמר לו "בוא תלך לנמל." אחרי יומיים של טעימה מהעבודה בנמל, אהרון קיבל את הפרספקטיבה שהיה צריך וחזר ללימודים בשצף קצף. הלקח עבד.

 

>> לא בא בקלות

הוא הגיע לטכניון ואיתו בכתה היו גאונים, 40 בכתה ו- 35 מתוכם עם תואר אקדמי, עתודאים, חלקם היום מעשירי ישראל.

הלימודים הרגישו לו כמו שפה זרה, כשהעתודאים יודעים לדבר את השפה של המרצה וכולם מהנהנים, ורק הוא אבוד בחומר. הוא התייעץ עם חבר בשנה שמעליו שאמר לו: "תהנהן גם אתה", Fake it till you make it. וכך הוא עשה. זוהי הרגשה שכמעט כולנו מכירים, ה'אימפוסטר סינדרום'. אנחנו נוטים לחשוב שזה רק אנחנו, שרק אנחנו מוצפים מחומר חדש ולא נצליח לגשר על הפער, אבל כל זה הוא חלק מתהליך הלעיסה של החומר - זה היה נכון אז וזה נכון גם היום. 

 

בצבא הוא שירת ב- 848 שהיום ידועה כ- 8200. הוא עבר קורס טכנאים סטנדרטי של 3 חודשים, ואחר כך נשלח לקורס מורכב יותר של 6 חודשים עם הרבה אנגלית.

פלאשבק אחורה - מכתה ה'-יב' הייתה לאהרון מורה פרטית לאנגלית. הוא היה הכי טוב בכתה, אבל לאמא שלו זה לא שינה כהוא זה. וכך, למרות שלא היה להם שפע בכסף, ולמרות שזה לא היה אז מקובל, התלמיד הטוב בכתה קיבל שיעורים פרטיים.

בחזרה ל8200, אהרון מוקף באנשים מדהימים, רובם מהנדסים או הנדסאים, כשבבחינות הם ידעו את החומר, אבל הוא זה ששלט באנגלית.

האם לכסות על החסרונות או לחזק את היתרונות?

העצה שאהרון למד על בשרו עוד אז ודבק בה גם היום בשיחות עם מנהלים היא ברורה - תשתמש ביתרונות של העובדים כדי להתגבר על החסרונות.

 

בהסתכלות על אתגרים, אהרון משתף על המיינדסט שלו, שלמד דווקא תוך טיפוס על הר געש בדרום אמריקה. הדרך שבה הוא הצליח לטפס בתנאים הקשים הייתה פוקוס על משימה אחת - לעקוב אחרי זה שהולך במטר שלפניו. 

החכמה הזו של מטר קדימה בהתמודדות עם בעיה, אפקטיבית מאוד גם לנו כיזמים וכפאונדרים. יש לנו הר שאנחנו צריכים לטפס עליו, ומהסתכלות ראשונית מלמטה אנו מתמלאים חרדה - זה נראה מאיים מדי. במקום זה, יכול לעזור לנו לפרק את הטיפוס למיני משימות קטנות. צריך להיות כוכב הצפון, המקום הסופי שאליו אני רוצה להגיע, אבל את המשימה הזאת אני מחלקת להמון חלקים קטנים שאותם אני יכולה לעכל ולצלוח.

 

הוא שירת כטכנאי בסיני וכבר אז החליט שהוא הולך ללמוד בטכניון. מתמטיקה ופיזיקה היו לא קלות - אבל הוא התמודד. 

בתחילת התואר הראשון הוא נתקל במודעה: "מחפשים אסיסטנטים למערכות ספרתיות."

הוא הלך לראיון, ורק במהלכו גילה שזה תפקיד שמיועד בכלל לבעלי תואר שני, כשהוא עוד לא סיים את המקצוע בתיכון. בכל זאת, הוא התקבל. כך יצא שבתואר הראשון הוא היה אסיסטנט, בתואר השני כבר מרצה. זה לימד אותו תמיד לנסות - לא לפחד לגשת. תנסו, מקסימום תצליחו.

 

>> לצמוח עם החברה

התואר השני שלו היה בעבודה משותפת בין אינטל ו- IBM במחקר. בסוף התואר הוא היה צריך להחליט בין שתיהן. הוא החליט לעבור ל- IBM, דווקא בגלל שהייתה קטנה יותר - הוא רצה לצמוח איתם. 

כשהמנהל שלהם עשה רילוקיישן, הם חיפשו מנהל חדש, כשהמיינדסט היה - "מי יעשה פחות נזק?". בתור עובד יחסית חדש הוא נבחר, וכך החל הצד הניהולישל הקריירה שלו, שגם ממנו הוא מאוד נהנה.

אהרון היה צריך ללמוד לגשר בין העבודה עצמה אליה היה רגיל לבין לצד הניהולי, ואז הבוס חזר מרילוקיישן ואהרון עבר לטכניון - לרזידנס של PhD שעוד לא השלים, במקביל לניהול ב-IBM. בניסיון לשלב את שניהם, המחיר היה גדול מדי ולא הותיר לו זמן לחייו האישיים - לקחו לו שנתיים של התחבטויות ולילות של זיעה קרה, עד שקיבל את ההחלטה הנכונה ביותר עבורו - והפסיק. 

 

אהרון מגדיר את התקופה שלו ב- IBM כתחילת הדרך היזמית שלו. הם פיתחו כלים מופלאים בארץ וניסו למכור אותם בחברה, אבל נתקלו ברתיעה מצד החברה שלא האמינה בהתחלה בכלים שהם פיתחו. אהרון חשב על הדרך לשנות את דעתם, והחליט למכור את הכלים מחוץ ל- IBM. היו לו פרטנרים יזמים מעולים בישראל, מנכ"ל ומחלקה משפטית שתמכו בו. המכירות הצליחו מאוד והניבו להם $3M, וחברות רבות התחילו להשתמש בכלים שלהם. בעקבות זה החליטו גם בתוך IBM להשתמש גם הם באותם הכלים, כי אם כל כך הרבה חברות משתמשות בהם, כנראה שזה טוב - ככה בדרך עקיפה הם הצליחו להכניס את הכלים פנימה.

 

אהרון מעלה נקודה חשובה ליזמים.ות שמגיעים למשקיעים.ות, כמה חשוב זה להיות בהקשבה עמוקה למי שיושב מולנו - לשאלות, לשפת הגוף שלהם, לטון שבו הם מדברים שיכול להצביע על הרגשות והחששות שלהם, וזה נכון גם לראיונות עבודה. לאנשים חשוב יותר לשמוע איך אנחנו ניגשים לבעיות, איך אנחנו חושבים, יותר מידיעה מיידית של הפתרון לבעיה.

אהרון מדגיש את החשיבות של הקשבה בלי הטייה. אחת החברות שגייס בהן הייתה בתחום שלא כל כך עניין משקיעים, והגישה שלו הייתה הקשבה מאוד גדולה והסתכלות בגובה העיניים - "אף פעם לא חשבתי שיש מישהו בכיר ממני - בהרגשה שלי, אבל גם אני לא בכיר מאף אחד. היו אנשים שרציתי ללמוד מהם - אבל אף פעם לא הרגשתי שהם מעליי. גם נותני השירותים שווים אליי - כולנו בתפקיד. למדתי המון מאנשים, אבל לא הערצתי אף אחד."

השיח הזה עם עצמנו, ההבנה שכולנו אנשים, מפחיתה סטרס ומאפשרת לנו לא להתערער. גם הא.נשים שנמצאים בעמדות הבכירות, גם הם רוצים לדבר בגובה העיניים, גם הם מחפשים שיראו אותם.

 

צורן היתה חברה קטנה כשאהרון הצטרף אליה. הוא הצטרף כ- VP of R&D והיה המנכ"ל של החברה בארץ, ואח"כ עבר לארה"ב לנהל את החברה.

לוי - המנכ"ל, עמד בפני החלטה קשה - האם להמשיך עם 7 קווי מוצרים שהיו בפיתוח או להתמקד ב- 3 מתוכם. אהרון היה בעד התמקדות מצומצמת, הוא הבין שלהפסיק לפתח קווי מוצרים היא החלטה קשה אך קרדינלית. לוי הסכים איתו, הוא החליט לייצר פוקוס - ובשביל פוקוס צריך להבין מה לצמצם. החברה הצליחה מאוד, וכשעזב היו פי 3 מכירות ב- 3 שנים, ומשם רק המשיכה לשגשג.

 

אחרי 3 שנים בארה"ב, הוא חזר לארץ והגיע לסיברידג'. כששאלו אותו כמה שכר הוא רוצה, הוא אמר - 10% יותר מהמנכ"ל הנוכחי. כששאלו אותו למה, הוא ענה: "אני לא מכיר את המנכ"ל הנוכחי ואני לא מכיר את שכרו, אבל אם אתם מחפשים אותי במקומו, כנראה שזה צריך להיות יותר." - הוא נכנס לתפקיד, לעשות תהליך של טרנאראונד לחברה - תהליך קשה מאוד. רק בחודש לפני שנכנס לתפקיד הוא הבין שהחברה לא רווחית ומפסידה הרבה, ואם הוא לא ימצא דרך לשנות את המצב, היא תסגר. ביום הראשון שלו הם היו צריכים לפטר 80 אנשים שהוא עוד לא הכיר, אירוע שהוא זוכר כטראומטי מאוד.

הרבה יועצים פוטרו, מה שהתבררה גם כהחלטה קרדינלית, לצד צמצום כיווני ההתמקדות של החברה. המטרה של סימנס הייתה להבריא את החברה, לעטות בצלופן ואז למכור, אבל אז משהו מפתיע קרה - כשהם הצליחו בכך לאחר שנתיים, הבעלים התאהבו בה, והחליטו שהם נשארים איתה.

 

>> להתמודד עם כישלון

אהרון הקים את קמרו, שעשתה עבודה מדעית מדהימה, כמעט בשוליים של היכולות הטכנולוגיות. "הוצאנו מוצר מדהים - אחרי שנתיים של עבודה מאומצת קיבלנו סיבובי גיוס מאוד נדיבים. לא האמנתי שנוציא את המוצר, ואפילו אמרתי שאם נוציא את המוצר אני אצבע את השיער והזקן לג'ינג'י כמו אבו-טיר - ובאמת הסתובבתי ג'ינג'י במשך חודש, הייתי נורא גאה. אבל אז היו כשלים - השוק לא היה מוכן לקבל את המוצר."

אהרון חווה גאווה ותחושת כישלון באותה נשימה. מצד אחד, גאווה עצומה על הוצאה של מוצר שהוא כמעט על הגבול של מדע בדיוני, ומצד שלי - מכירה לא טובה של החברה - firesale, שלא החזירה למשקיעים את ההשקעה. 

 

איך מבינים מתי לעצור?

"הבנתי שגם בסנריו הכי טוב השווקים לא יהיו מעניינים למשקיעים, והמשקיעים לא היו סבלניים כמו שהם היו צריכים בשוק הזה. הגענו למסקנה משותפת - בואו נמכור את מה שיש. מהבחינה הזאת היו משקיעים שנכנסו בשלב מאוחר יותר, היום - 83 North, ואני הרגשתי שאני מאכזב אותם. אבל אחרי שהבנתי שאין סיכוי גם עוד עשרים שנה להחזיר את ההשקעה שהם היו מצפים לראות, ידענו שאין ברירה - cut the losses."

השותף שלו אז היה אמיר בארי, שהיה מלא תשוקה למה שהם עשו. חלק גדול מהתשוקה הזאת היא מה שעזר להם להתגבר על הרבה מאוד מכשולים. הם היו שילוב טוב של תשוקה וריאליות. 

 

>> אפל

אהרון מגיע להיות מנכ"ל אפל ישראל. לפני כן הוא היה באפל בארה"ב ולמד מהם דברים מדהימים על האופן המיוחד בו החברה פועלת:

1. המבנה הארגוני פונקציונלי ולא היררכי. החלטות מקצועיות מתקבלות ע"י דיבייט, ולא על ידי מנהל בכיר.
2. כניסה לפרטים עד הפרט האחרון בצורה מוחלטת. המוצרים מושקעים עד הפרט האחרון, והשלמות קורית גם בהנדסה. כמות הדיטיילס עצומה - זה חלק מהדנ"א של החברה.
3. גם עם הצמיחה המטורפת של אפל, והחברות שהיא קלטה לתוכה - אותה תרבות מקורית נשמרה.
4. השראת סטיב ג'ובס - בחייו חשבו שהחברה לא תמשיך להתקיים בלעדיו. ואז הגיע טים קוק שעושה עבודה מדהימה - והיום החברה מתקיימת מדהים, מה שמוכיח שחברה היא לא פרי ייצור של אדם אחד. ארגונים גדולים מאנשים.

 

>> הבחירה להוביל את רשות החדשנות

"כסף הוא דבר טוב כל עוד אנחנו מנהלים אותו ולא הוא אותנו". אהרון החליט שהוא רוצה לעבור ולתרום לחברה שבה צמח, ופגש שם אנשים מדהימים עם אידיאולוגיה זהה לשלו. היום הוא ממשיך את העשייה החברתית שלו, "אני שומע הרבה מאוד מאנשי הייטק: "מה המדינה נתנה לי? רק שלא יתערבו. צריך איכשהו ליצור תרבות שבה אנשים תורמים למקום שהם נמצאים בו." 

אהרון מאמין שכל אחד.אחת צריכים להסתכל על המקומות מהם הגיעו ולנסות לתרום להם בחזרה - "דע מאין באת ולאן אתה הולך".