The Human Founder

פרק 17 - עם נטע ריבקין, מתעמלת עבר אולימפית ויועצת מנטלית

נטע היא מתעמלת עבר אולימפית, הישראלית הראשונה שזכתה במדליה באליפות העולם בהתעמלות אמנותית וייצגה את ישראל 3 פעמים במשחקים האולימפיים - בבייג'ין, לונדון וריו דה ז'נרו. 

 

נטע משתפת במשברים מורכבים לאורך הקריירה התחרותית שלה וברגעי שיא באולימפיאדת לונדון 2012, שם מד הלחץ הרקיע שחקים לאחר ביצוע לא טוב, ואיך היא התמודדה עם זה ע"י ניהול הסיטואציה בקור רוח, ניתוק מסביבה מלחיצה, מיפוי האפשרויות העומדות בפניה ומיקוד פנימי של כל הפוקוס והאנרגיה שלה למקומות שיש לה יכולת השפעה עליהם. 

נטע מתארת את 'כדור החוסן' שלה שנבנה מתחרות לתחרות, ממשבר למשבר, וכמה על אף שהיא היתה 'מתה מפחד' ברגעים מסויימים - היא כל הזמן דבקה במנטרה של "לנצח את עצמך".

 

נטע דיברה על היחסים עם המאמנת שליוותה אותה כ- 20 שנה, אלה סמופלוב, ועד כמה לתפקיד המאמן והמנטור יש משמעות קריטית בהצלחה של הטאלנט'.

 

נטע משתפת איך החלה את המסע שלה בגיל 5, במקרה או שלא במקרה, ואיך בגיל 12 כבר הבינה שזה הייעוד שלה, ושהיא תעשה הכל כדי להצליח. היא השקיעה כ270 שעות אימון בחודש במשך כעשור, מדייקת עד כמה המחוייבות שלה למטרה היתה אדירה, וכמה זה מדמה את הGrit שחווים יזמים בדרכם. לצד זאת - המחירים הגדולים שהיא שילמה בצורת בדידות חברתית.

 

נטע שיתפה בהתמודדות שלה עם הפרישה וכמה זו החלטה משמעותית - מצד אחד לפרוש בשיא, מצד שני להרגיש שמיצינו, ועל הצורך בלהתכונן ל'רגע שאחרי', כי אחרת הנפילה והריק הם גדולים וקשים - ממש כפי שיזמים צריכים להתכונן לרגע שאחרי האקזיט או לרגע אחרי שהסטארטאפ נסגר.

 

נטע הרחיבה את הלב והרגש ביכולת שלה לתאר ממקור ראשון איך מפתחים מיינדסט חיובי, גמיש ומנצח וזהו שיעור עצום ובונה ליזמים ביכולת ההתמודדות שלהם עם האתגרים שבדרך.

פרק 16 - עם עופר פלין, המייסד של Great Mindz, מומחה לחדשנות חברתית ויזם אימפקט

עופר הרגיש שהוא קם בבוקר לעבודה שאינו אוהב, ללא תשוקה, ללא משמעות, ללא נתינה. הצורך שלו בנתינה והרצון להתנדב ולעזור, היו שם תמיד, והוא עשה אותם בנוסף, לצד החיים המקצועיים. עד שהחיים כבר היו עמוסים והזמן פחת, והדילמה של עבודה "רגילה" אל מול עיסוק מספק היתה מחייבת הכרעה ושינוי. הוא עבר כברת דרך כדי להבין שכך הוא לא רוצה לנהל את נתיב הקריירה שלו. אז, גם הגיע הרגע שבו הוא הבין את הפוטנציאל הכלכלי שטמון בעשייה חברתית ושזה הייעוד שלו.

משם, עופר סלל את הדרך לעולם חדש שהוא עזר לפתח, של הכלכלה החברתית או כלכלת האימפקט, שבה מזהים כאב אמיתי שקיים באוכלוסיות מוחלשות/ אתגרי אקלים/ מדינות מתפתחות, ובונים סביבו מודל עסקי חברתי.

 

שוחחנו על שריר האומץ והאינטגריטי שנדרש ממנו כדי לעשות את המעבר הזה, לפתח מיינדסט של יזם חברתי ולהקים משהו גדול, לעיתים גדול עד כדי כך שקשה להכיל את ההצלחה. וגם זה אתגר שדורש התמודדות - איך מכילים הצלחות ולא חוטפים רגליים קרות? 

 

נגענו בחסמים המנטליים שמונעים מאנשים לצאת ליזמות חברתית, וכמה האמונות המגבילות שלנו יושבות שם חזק, ואיך באמצעות עבודה פנימית מעמיקה, אפשר אט-אט לפרק אותן, לחזק את תודעת השפע שלנו, לראות הזדמנויות בכל מקום, ולהרים מיזמים שמשנים חיים של א.נשים.

 

עופר לימד אותנו את האופן שבו הוא משתמש בתחושות הגופניות שלו ככלי התבוננות וקבלת החלטות, ואיך הגוף מספר לנו הכל - לו רק נעצור להתבונן ולהקשיב, וגם על החשיבות שבקבלת 'לא' אל תוך חיינו ותהליכי העבודה שלנו - ומה התפקיד של זה בחיזוק הערך העצמי שלנו.

פרק 15 - עם יהודה ניב, מייסד ובעלים של 'ספרי ניב' והמייסד של BooxAI

יהודה הוא מהנדס אלקטרוניקה שתיכנן להתעסק בצ'יפים, הגשים תשוקה פנימית לכתוב ספר, נהיה סופר, ראה את הבעייתיות בתחום, הקים את אחד מבתי ההוצאה לאור הגדולים בישראל עם למעלה מ- 500 כותרים בשנה מתוך מטרה לעזור לסופרים חדשים, והיום יש לו סטארטאפ שרוצה לשנות את שוק הוצאות הספרים באמצעות בינה מלאכותית.

 

שוחחנו על כתיבה ככלי להעברת רעיונות, תיעוד והנצחת ידע מחד, אך גם ככלי תרפויטי בעל אפקטיביות גבוהה של וינטול ושחרור, יצירת באלאנס, הגשמה עצמית וצמיחה - מאידך. 

כתיבת זרם התודעה או כתיבה אסוציאטיבית, היא טכניקה אפקטיבית במסגרתה אנחנו לא מרימים את העט מהנייר למשך לפחות 7-10 דקות, ופשוט כותבים את כל המחשבות שלנו. בהתחלה לא יודעים מה לכתוב, אח"כ קצת מתוסכלים, לפתע יש פרצי כתיבה, ואז - נכנסים למצב של flow וזרימת הכתיבה החוצה. ואם יוצאים - מגיעים למקומות מופלאים (ד"ר סוס).

 

ממש כמו סופר שצריך לראות את התפתחות דמות הגיבור שלו ומה קורה לה לאורך העלילה, יזם - הוא אדם שחייב להיות קשוב לדרך ולמה שהיא מביאה עימה, ועל כך נכתב בספר הטאו ש"הדרך חכמה מההולך בה". ולעיתים, רק בדיעבד ניתן לחבר את הנקודות - כפי שאמר סטיב ג'ובס. חלק מההקשבה לדרך משמעותה פיבוטים, שינויים ולקיחת סיכונים מחושבים - כפי שיזמים מכירים מקרוב.

 

בכתיבה אין נכון ולא נכון, קצת כמו ביזמות. יש ניסוי וטעייה וניסוי ותהייה. אחד החסמים הוא, שבחינוך הבסיסי שלנו מחנכים אותנו לציונים גבוהים והצלחות - חינוך שמקדש הצלחה, פרפקציוניזם וניקוד גבוה, ופחות מאפשר את המרחב לטעות. והצלחה, היא הרי משהו שהגיע אחרי אוסף רב של כשלונות. 

 

בדרך היזמית, אחד הדברים החשובים הוא שמירה על פוקוס, מיקוד - עם מה אני הולך לישון בלילה ועם מה אני קם בבוקר, כי זה מוביל לצורך הבסיסי ביותר שהוא ניהול אנרגיה, שהנגזרת הקונקרטית שלו יותר היא ניהול הזמן. וזה, כבר דורש שריר אומץ מפותח מאד - גם בהיבט של ללמוד להגיד 'לא' ולהתפקס רק על משהו מאד מדוייק, וגם בהיבט של לקחת צ'אנס גדול ולפעול למרות ולצד הפחד. הפחד הרי, מטרתו לשמור עלינו, והאומץ, הוא כיצד אנחנו נעים קדימה - לצידו.

 

הדגשנו את הנושא של המחירים שצריך לשלם בבחירה לצאת לדרך היזמית, והאבחנה הנדרשת בין החלום הרומנטי של להיות יזם, ובין ההקרבה הרבה שכרוכה ביציאה ממשית לדרך הזו. כאן נמדד החוסן המנטלי של היזמים. 

 

שוחחנו על הבחירה בין "כלוב הזהב" של ההייטק, לעומת ההגשמה העצמית לצד מחירי היזמות, ושאין נכון או לא נכון , אלא זה הכל תלוי אדם והאופן שבו הוא תופס את העולם, גישותיו וערכיו.

 

יהודה סיפר איך במיזם הנוכחי, BooxAI, שבא לשנות את שוק ההוצאה לאור תוך הטמעת טכנולוגיות AI, הוא כבר פעל באופן שונה, כיזם סדרתי שמגיע בשל יותר לסטארטאפ, גם מבחינת ידע וגם מבחינה פיננסית, מה שהשפיע על אופן התנהלותו וגיוסו צוות מקצועי לתפקידי מפתח בחברה מההתחלה. תו"כ, חשוב להיות כל הזמן קשוב ליוזרים ולהבין איך המוצר מתאים להם ולא בהכרח המוצר שאתה רצית וחשבת עליו, והרי זוהי מהות הproduct-market fit.

 

דיברנו על החלום לייצר דיסרפשן בעולם הספרות, ולאפשר ל2M אמריקאים להוציא ספרים לאור - במקום ב5,000 דולר - ב300-1,000 דולר.

 

כמה טיפים חשובים לסופרים שבדרך:

1. אם אתם רוצים לכתוב ספר שאורכו הממוצע 30-40K מילים - או ש(א) תיקחו חודש פאוזה, תתבודדו ותכתבו, או ש(ב) תעשו חישוב של מספר מילים נדרש ליום כפונקציה של אורך הספר ותקופת הזמן המיועדת לכתיבה ותקפידו לשבת בהתמדה או ש(ג)תיקחו סופר צללים.
2. כדאי שיהיה לכם שותף כתיבה שמחוייב לכם ואתם לו - וככה יהיה קל לראות את ההתמדה וההתקדמות.
3. כדאי לעשות סדנת כתיבה כלשהי לפני שמתיישבים לכתוב.
4. רצוי לשכוח מפרפקציוניזם. פשוט לכתוב. אח"כ יהיה עורך ספרותי ואח"כ עורך לשוני ואח"כ הגהות ורק אז יהיה ספר. פשוט תכתבו. התקדמות עדיפה על פני מושלמות.
5. אם עשיתם תוכנית כתיבה - תזכרו שהיא רק תוכנית ויש חיים לצידה. עדכנו את התוכנית תו"כ תנועה.
6. אחרי שקראתם את הכללים - תזכרו שבכתיבה אין כללים. הכל הולך.
7. ספר יכול להיות רווחי ויכול לא להחזיר את ההוצאות. גשו לכתוב לא מציפייה לזרם הכנסה חדש - אלא מתוך רצון להשאיר חותם ולייצר השפעה.

 

דיברנו על חלומות שהתחילו קטנים, וככל שהתקדמה החברה - כך גם גדלו החלומות, ושהכיף הגדול הוא באתגרים חדשים שלא לגמרי ברור כיצד לפצח אותם. זה מה שיוצר עניין וריגוש.

 

מי שיאזין לפודקאסט - ישמע שיהודה סובל מגמגום מאז החל לדבר כילד. יהודה מספר איך הראפ עזר לו להפחית משמעותית את הגמגום, ושיש שם פוטנציאל אדיר לסטארטאפ טכנולוגי, אבל בעיקר - איך הכתיבה והעיסוק שלו עזר לו למצוא דרכים נוספות להביע את עצמו, ולהבין שמי שמגמגם אינו בהכרח אבוד (במילותיו שלו), ואיך האסטרטגיה של להנכיח את המגבלה מראש על השולחן בתחילת הפגישה ולתת לה מקום - במקום להפריע, דווקא מייצרת הזדהות, כנות ואמפטיה ומביאה לתוצאות מעולות.

פרק 14 - עם צחי פלאטו - יזם ומנכ"ל ConTech

מי שסגר סטארטאפ, יודע שזה סוג של חוויית אובדן. יש שם את כל השלבים של מודל קובלר-רוס להתמודדות עם אבל - מהכחשה וכעס, למיקוח, דיכאון וקבלה. לוקח זמן להסתכל לעצמך בלבן של העיניים ולהפנים שצריך לסגור את השאלטר.

 

צחי פלאטו הוא יזם, מהנדס אזרחי ומנכ"ל @קונטק - מרכז חדשנות בתחומי טכנולוגיות הבנייה והנדל"ן. צחי לוקח אותנו ברגישות רבה למסע בין הנימים הפנימיים ביותר שמדברים על איך צריך לבחור שותפים לדרך, איך מזהים את הסימנים והנורות האדומות לכך שהסטארטאפ כבר לא, כמה התמיכה המשפחתית חשובה לכל אורך הדרך, מה לדעתו הDNA שחייב להיות לך כיזם (רמז - אופטימיות, שותפים משלימים וחוסן מנטלי) וגם, איך מתמודדים עם פחד במה שבמקום להפוך להתקף חרדה משתק - מניע אותנו קדימה.

 

בתפקידו כמנכ"ל קונטק, צחי מלווה וממנטר עשרות יזמים ומיזמים בשלבי צמיחתם השונים, מתוך מטרה לשנות את עולם הבנייה ולהטמיע בתוכו טכנולוגיות בתחום הרובוטיקה, הבטיחות והבנייה הירוקה, ולהפוך את התעשייה הזו למתקדמת, יעילה וברת קיימא.

פרק 13 - עם ד"ר עידו סלע, ד"ר לזואולוגיה, מייסד שותף ומנכ"ל Econcrete

עידו הוא ד"ר לזאולוגיה, מייסד שותף ומנכ"ל Econcrete, סטארטאפ שמייצר בטון ידידותי ואקולוגי, ואשר אותו הקים עם ד"ר שמרית פרקול-פינקל ז"ל, שהיתה שותפה סימביוטית (כדבריו של עידו) לדרך החיים אותה יצרו. שמרית היתה אשה-יזמת-חוקרת-העוסקת בתשתיות הארד קור, מהשורה הראשונה. "והיא נצצה" - כך תיאר אותה עידו.

 

עידו משתף בפתיחות על מסע חייו והשליחות שלו ושל שמרית, איך הכירו בימי האוניברסיטה כחוקרים, עובר בכל מהלך הקמת החברה שלהם וצמיחתה, עובר באותו יום ראשון הארור בו הכל השתנה ושמרית עזבה את משפחתה, אותו ואת החברה בפתאומיות טראגית, ואיך, כמו ששניהם תמיד האמינו - הם המשיכו בכל הכח ולא עצרו לרגע, כי החזון שלהם לשנות את מצב הביולוגיה הימית והאקולוגיה ע"י שימוש בבטון אקולוגי, היה ועודו כ"כ יותר גדול מהם.

 

תרבות של חברה, והרוח של מייסדיה, הוא יסוד משמעותי בצמיחה של חברות סטארטאפ. עידו משתף דרך סיפורים קטנים ומשמעותיים, איך כל חלקי הפאזל הללו יצרו מרקם אנושי מדהים, עצמתי, כן ועם חזון גדול, שלצד האובדן - ממשיך להתקיים.

 

אז מה היה ועודנו שם, בEconcrete?

1. גרנולות ויוגורט בים, וכדבריו של עידו - "אנשים שעובדים ביחד צריכים לאכול ביחד". אוכל הוא בסיס להכל - כי צריך להזין זה את זו.
2. שותפות אמיתית, ממש סימביוזה, והשלמה עצומה בפעולות הכי קטנות מתחת למים. ככה נראית שותפות שרצה 20 שנה.
3. חיזוק שרירי האומץ - משמרית שהיתה נבוכה מהאדמומיות שהתפשטה על צווארה עת עלתה לדבר על במות, לשמרית שנכנסה בשמלה אדומה לפגישה עם סר ריצ'רד ברנסון ולקטוף את הפרסים הכי נחשבים שיש.
4. מחברה של 2 מייסדים עם חזון - להצמחה של שדרה ניהולית משמעותית שיודעת להמשיך לקיים את החברה. צריך להרגיש ולדעת מתי גדלים - ורצוי שזה יהיה רגע לפני שאתה מרגיש שאתה טובע וצריך מצוף. לשמחתו ולמזלו של עידו - הם ייצבו והגדילו את החברה לפני שפקד אותם האסון.
5. עידו אמר ש"אתה מספיג את החברה ברוח שלך" וזה הבסיס להכל ושיתף, איך משיחות ששימרית ועידו נכחו בהן על 'בדידות המנכ"ל' כאשר כלל לא הבינו על מה מדברים - לפתע לחוות את זה הכי חזק שאפשר.
6. מצויינות אישית ולמידה - כששימרית ועידו ניגשו לעסוק בבטון - הם צללו לעומקם של דברים לרמה שידעו להסביר אח"כ למהנדסים את רזי המקצוע. זו היתה רמת המקצועיות של שמרית.
7. גיוס טאלנטים מהשורה הראשונה, אבל רק כאלו מיוחדים - או כמו שעידו אמר: "היינו צריכים להמציא אנשים; אקולוג שלומד הנדסה, מהנדס שלומד ביולוגיה, מרקטינג שלומד אלמוגים". הם היו צריכים את המעולים בתחומם, אבל רק המיוחדים מביניהם שמוכנים לעסוק בנישה שונה. 
8. משקיעים מדוייקים בתחילת הדרך - רונן עזורי שהאמין במיזם והשקיע את כסף הseed שעזר לחלום להפוך למציאות.
9. שיתוף מוחלט במתרחש - ברמת האימיילים וברמת הלפטופים באותו הצד של השולחן. עידו עדיין מביט אל עבר המקום הריק של שמרית, שמשקף אובדן כ"כ גדול.
10. פוקוס פנימי - בשבוע שלאחר האסון, עידו הודיע לכל האנשים בחייו שהוא צריך כעת 3 חודשים לצלול עמוק לתוך החברה ולייצב אותה. אלו היו 3 חודשים אינטנסיביים, אך נושאים פירות. כעת, צריך שוב לייצר באלאנס עם החיים האישיים.
11. חוסן מנטלי עצום בצד האישי - מצד קובי - בעלה של שמרית, וילדיה, אחיותיה, הוריה ומשפחתה של שמרית ועידו - כשותף שלה, ובצד המקצועי - בחירה מיידית שהחברה חייבת להמשיך קדימה בכל הכח. עידו שיתף איך למחרת האסון ישבו כולם לישיבת הנהלה בעיניים דומעות, ובחרו לנהל את המשבר. כי זה מה ששימרית היתה עושה.
12.  שיאים בקריירה של שמרית כשזכתה בפרסים מהחשובים ביותר: "אישה פורצת דרך של האיחוד האירופי" ופרס האו"ם לנשים שתומכות במטרות ברות קיימא.
13. "שימרית היתה כמו משה רק בלי זקן - היא ראתה את הארץ המובטחת אך לא את הבום שהגיע אח"כ". מאז לכתה החברה גייסה הרבה כסף, נסגרו פרויקטים משמעותיים מאד והפעילות התרחבה לאירופה וארה"ב.
14. אימפקט. זו היתה מילת המפתח כששימרית ועידו רק החלו לחלום, לייצר שינוי אמיתי ולהשפיע לטובה על העולם. להמציא אקוסיסטם, שוק ולקוחות, וזה מה שעידו והצוות ממשיכים לעשות היום. מפעל חייהם של שמרית ועידו ממשיך לבעוט ולהשפיע על הסביבה של כולנו ולשפר את מצב האקולוגיה ואיכות חייהם של כל הדיירים על כדור הארץ שלנו.

 

כשמדברים על חוסן מנטלי, כך זה נראה. יש שם עצב, כאב, אובדן, אבל, חוסר ודאות, מורכבות - אבל שואבים כוחות וממשיכים קדימה בכל הכח. 

הפרק מוקדש באהבה לזכרה של שמרית פרקול-פינקל, לבעלה, ילדיה, אחיותיה ומשפחתה היקרה ולמשפחת Econcrete.

פרק 12 - עם ליטל לשם, שותפה מייסדת בCarbyne; שותפה בFrontier ובComframe

ליטל היא יזמת ואשת עסקים מרשימה, שצעדה כברת דרך ב10 אצבעות, כשהדבר שהנחה אותה יותר מתמיד היה ועודנו הקשבה עמוקה לקול הפנימי שלה ולמסלול שהיא תווה בחייה שלה.

את Carbyne, לשעבר Reporty, היא הקימה עם אמיר עוד בימי הלימודים בבינתחומי, מתוך מצב מצוקה חירומי שאמיר השותף שלה נקלע אליו והם הבינו שאין מענה הולם לנושא. היא קפצה קפיצת ראש אמיתית לעולם היזמי מתוך סקרנות אמיתית, שכן השורשים שלה בבית ובעשייה היו נעוצים עמוק בעולם הבטחוני והצבאי.

 

ליטל משתפת בחוויות חיוביות משמעותיות בדרך שעיצבו אותה ליזמת ואשת העסקים שהיא היום - כמו למשל תחרות הסטארטאפים באונ' ת"א אליה הגיעה במפתיע ברגע האחרון, לא מוכנה, ואיך לצד לחץ משתק - היא אימצה את כוחותיה הפנימייים, הדיבור הפנימי ויכולות ההתמודדות שלה, עד שזכתה במקום הראשון מתוך 80 סטאטראפים. שוחחנו על הפחד מכישלון, הפחד מהצלחה, ואיך המעמד הזה היה משמעותי בסלילת דרכה בהמשך.

 

נקודת ציון עם אימפקט משמעותי נוספת היתה ההשתתפות במשלחת הראשונה של Weact, בהובלת דריה הניג-שקד, ואיך החשיפה לסיליקון ואלי ולחברות הענק בו מחד, ולנשים יזמיות מוכשרות ביותר כמו אורנית מסאנביט וטלי אבצוק מאידך - היוותה עבורה נקודת מפנה בחיים שלה.

 

שוחחנו על פרידה מסטארטאפ וקו-פאונדרים, ועל הבחירה לקחת את עצמה מיד לניו יורק ולהשתקע שם - הפעם בכובעה כמנהלת הפעילות של מובילאי-אינטל ארה"ב שרק עשתה אקזיט של 15.3 מיליארד דולר, ואיך כגודל הציפייה - כך גם היתה האכזבה. ואכזבה בעין התקשורת, היא משהו שאינו פשוט להתמודד עימו. ליטל דיברה על תחושות הפזיזות, הבלבול והדיוק העצמי שהיו בתהליכי קבלת החלטות אלו, עת החליטה להיפרד ממובילאי-אינטל ולהמשיך בדרכה.

 

שוחחנו על מחיר התהילה וההד התקשורתי כאשה וכיזמת, איך התקשורת מביאה עימה פרגון והעלאה לתודעה, אך לצד זה גם  מחיר בצורת התמודדויות עם כל מה שיש לאנשים להגיד בטוקבקים. ואנשים אומרים. איכשהו, לפעמים מרגיש, שעל נשים מותר לדבר בצורה קצת פחות אחראית, מהימנה ונקייה. לצד זה, לחשיפה יש גם תהודה עסקית, וגם זה - מצד אחד מצמיח אישית ומקצועית, אבל גם overwhelming, ומייצר עומס רגשי וקוגניטיבי שלא פשוט להכיל אותו.

 

שיח משמעותי בקרב יזמים הוא נושא הרילוקיישן, ומתוך החוויה של ליטל במעבר לניו יורק, שוחחנו על איך מנהלים אותו נכון; איך בונים ברייקדאון מדוייק של מבנה ההוצאות, איך מתמקמים במקום חדש, איך מוצאים עבודה לשני בני הזוג וכמה לקהילה וסביבה תומכת יש השפעה משמעותית על תפיסת החוויה כמוצלחת.

 

ליטל שיתפה בכנות על הבחירה שלה לשים פוקוס על הקריירה והעשייה המקצועית בשנים החולפות, שזה לא תמיד קל מבחינת ה'נורמות' החברתיות והמשפחתיות והקולות מסביב ועל הידיעה הפנימית שלה שכשיגיע האדם והזמן הנכון - גם זה יקרה.  

 

שוחחנו על כמה המוטיבציות הפנימיות שלנו חשובות להתקדמות וסלילת המסלול הייחודי לנו, כמה חשוב לזהות אותן ולהקשיב להן, ובעוד שבתור רס"ן במילואים הדרך בצבא היא מאד סדורה וברורה - בחיים האזרחיים, אנחנו מתווים את הדרך שלנו ומסמנים את אבני הדרך. ואף אחד לא נותן לנו דרגות - אלא אנחנו לעצמנו.

פרק 11 - עם עינת גז, מייסדת ומנכ"לית Papaya Global

איך מכילים מגה הצלחה כשאת חותמת על הסכם השקעה של 100 מיליון דולר, שבועיים אחרי לידה?

עינת ממש לא אוהבת שמדביקים לה טייטלים מפוצצים, היא מאד צנועה, משימתית ובאה לעבוד.

כשהגיוס התפרסם בערב יום חמישי - היא פשוט היתה overwhelmed וסגרה את הטלפון ממבול ההודעות. כיבתה את כל ערוצי התקשורת וצללה להיות אוף ליין בים במכמורת. היא רק רצתה שקט.

 

עינת מספרת שלמרות ההצלחה הגדולה, מבול ההודעות וההתנפלות, היא לא נותנת לזה לבלבל אותה ולוקחת דברים בפרופורציות. זה הישג מדהים, לבל נטעה, אבל היא שומרת על צניעות, ומדגישה כמה זה מסע של אנשים, במהלכו היא הקיפה את עצמה בסופר טאלנטים. כששאלתי אותה איך הלכה למעשה מנהלים חברה של 250 עובדים, בשווי של מעל מיליארד דולר, עם 3 ילדים קטנים בבית, ביניהם תינוק בן יומו? עינת כמו עינת, משימתית ומפוקסת - מעמידה צוות, עזרה בבית, שומרת על גבולות ובוחנת בקפידה מה עושה לה טוב ובמה היא משקיעה את זמנה, כשהיא עובדת 17-18 שעות ביממה.

 

עינת התלבטה אם לחתום על מסמך ההשקעה. העינת שבה - לא רצתה. זו היתה תקופה עמוסה, הורמונלית, שבועיים לאחר לידה, חיווט משפחתי חדש. לעומתה, לעינת המנכ"לית, לא היתה את הפריבילגיה לסרב, זה היה גדול ממנה. והיא ידעה שיהיה בסדר, הרי היא "על זה" כבר מגיל צעיר.

 

לא בטוח שזה מתכון לכל יוניקורן - אבל זה מה שעבד לעינת. הנה כמה מהחוזקות והעוצמות הניהוליות שהיא מביאה פנימה (תחשבו מה נכון עבורכם ותאמצו).

1. עינת המשימתית והפרקטית

• תהליך קבלת ההחלטות שלה מהיר, לא מסתבכת עם עצמה. עינת תמיד חושבת על ה worst case scenario ואז היא יודעת איך להתנהל.
• היא מתעדפת נון-סטופ. חייבים לוותר על דברים שהם לא must בחשיבותם.
• לבחור מה נכון לך בכל נקודת זמן.
• לחשוב פארטו - איפה אני רוצה לתרום ולהשפיע.
• לבוא ממקום כן ואותנטי.

1. חוסן נפשי מאד גדול>> קשה להוציא אותה מאיזון ומפרופורציות. 

עינת משתפת בפתיחות על פרידתה מאמה כדמות נוכחת ומכוונת בחייה בגיל 4 ואיך אביה בחר להמשיך לטפל בה בבית, ממקום הירואי, אך מורכב להכלה לילדים. כל ילדותה ובגרותה חשה כאילו היתה צריכה לספר סיפור אחר, של נורמליות, כדי לאזן את 'הנחיתות' שהיא חשה שמביאה מהבית. בגיל 20, החליטה שדי, והיא רוצה להתחיל לספר את הסיפור שלה ולחיות עימו בשלום. אולי קלוז'ר ואולי לא - אבל אותו האב ההירואי, היום עובד בפאפאיה, וזה מקום שמאפשר לשניהם כאנשים בוגרים למצוא שוב את הביחד שלהם.

1. להכיר את עצמך ולדעת לאיזה צוות את זקוקה.

עינת יודעת להעיד על עצמה שלא קל לעבוד עימה - היא דעתנית, חושבת מהר, מחליטה מהר. לכן השותפות שלה עם עופר הרמן וראובן דרונג עובדת מצויין. שלושתם הגיעו לפאפאיה בוגרים ומנוסים, אחרי כברת דרך מקצועית, ואל שניהם התחברה עינת דרך שידוכים מאד ממוקדים מחברים שהכירו אותה לעומק וראו את הפוטנציאל שבחיבור. בתוך הצווות, חלוקת התפקידים מאד ברורה. עינת היא פרונטלית ואוהבת ביזנס. עופר וראובן משימתיים ומדלוורים.

 

איך בונים צוות חזק לאורך זמן? מגייסים אנשים עם הDNA הנכון לחברה:

1. מספרים מה הבעיות והאתגרים שאיתם אנו מתמודדים כבר בתהליך הגיוס, לא רק כמה הכל מדהים. הכנות מביאה את האנשים הנכונים ומאפשרת יצירת תהליך.
2. פאפאיה מביאה אנשים של פרטים. זהו ערך משמעותי שמגלם את הדרך שבה הם עובדים.
3. אנשי עשייה - מותר לטעות, מותר להשיק כשמוכנים רק 80%, אבל חייבים לדלוור ולגרום לדברים לקרות.
4. ישירות. פוליטיקה ארגונית ואגו - אאוט, להסתכל בלבן של העיניים - אין. לא תמיד פשוט לתת פידבק, אבל מנהלים דיון ולא סוחבים משקעים. 

 

אפרופו ישירות - עינת מנתחת לאחור כמה מורכב היה לגייס כסף כשהיא בהריון מתקדם, ושאף אחד לא אמר זאת ישירות - אבל שזה היה פיל ענק בחדר. היא חשה שהיא מסכנת את עתיד החברה ועובדיה בגלל בחירות אישיות שלה והבינה במידת מה את המשקיעים, על אף שזה מקומם ולא נוח. היא יודעת היום להגיד שגם היא היתה צריכה לשים את הדברים על השולחן בצורה יותר ברורה ולעזור למשקיעים לראות איך היא תוביל ביד רמה את החברה גם לאחר הלידה, ממש כפי שהיא עושה הלכה למעשה. 

 

עינת מתארת כמה תפקיד שכזה דורש גיבוי מלא ותמיכה מבן הזוג והבית, ואיך גם פעמים רבות היא צריכה לנהל את הזמינות שלה, שזה ממש לא קל והילדים גם מתבאסים לפעמים, אבל היא מוצאת את הפוקוס המנטלי, 'מורידה מסך' ממה שקורה בבית ועובדת. היא לומדת עם השנים להשקיט את רגשות האשמה החברתיים של 'מה היא צריכה להיות', ומאמינה גם שלא צריך לתת חממה לילדים ולאפשר להם להתמודד ולחוות תסכול. מה שנכון. היא גם מזכירה, שכשמחליטים לצאת ליזמות - זה אף פעם לא סיפור הצלחה. צריך להשקיע את הנשמה, אין קיצורי דרך, ואם זה לא הזמן הנכון/ המיינדסט הנכון - אז לא לעשות בחצי כח, כי חייבים להיות All in.

פרק 10 - עם פרופ' אורן קפלן, פסיכולוג קליני וכלכלן, לשעבר נשיא המכללה למנהל, חוקר ומרצה לחוסן ופסיכולוגיה חיובית

אורן הוא פסיכולוג קליני, בין אבות הפסיכולוגיה החיובית בישראל, חוקר ומרצה בתחום, והכיר סטודנטים לניהול ויזמות ממש מקרוב במשך 30 שנים.

את אורן זכיתי להכיר כפרופסור שלי עת למדתי MBA עם התמחות בפסיכולוגיה עסקית וניהולית.

 

בשיחה פסיכולוגית אינטימית, צללנו אל כמה כלים משמעותיים מתוך הפסיכולוגיה החיובית וכיצד ניתן להשתמש בהם בחיי היזמות. 

 

ראשית - מה זה בכלל פסיכולוגיה חיובית? 

זהו ענף שצמח מתוך הפתולוגיות והקושי, ועוסק בשאלה של איך ניתן לצמוח לאחר משבר, ומטרתו, היא להנחיל יסודות איתנים באנשים שייצרו חוסן, וימנעו את המשבר/ הדכאון/ ההתפרקות הבאה.

 

כששואלים מהו אושר? מדברים על 3 רבדים: (1) החיים הטובים (חופשה במלדיביים למשל). (2) משמעות (כפי שתיאר ויקטור פראנקל). בעתות מצוקה - 2 הרבדים הללו לא מתפקדים, וכל שנותר אז, הוא הרובד השלישי - (3) Flow. Flow הוא מצב בו אני מתמסר למשהו שבולע אותי ואיני שם לב לזמן. ההבנה המעמיקה של מושג הFlow, מאפשרת לנו לבחון איך תפקדנו שם, ואז ללמוד מכך להמשך.

בשאלת האושר, מסתבר ש'שמחה גדולה' אינו הרגש שתרומתו היא הרבה ביותר לתחושת האושר, ודוקא רגשות כגון הכרת תודה, גאווה, תחושת סיפוק וחיבור לאנשים - הינם משמעותיים יותר בכינון תחושת אושר, שגם אותה, אורן מציע להחליף במושג 'שביעות רצון'. לידיעה - ציון עצמי בעשירון העליון במבחני שביעות הרצון, מוסיפים 7-8 שנים בתוחלת החיים, כך שזהו מתכון ממש קל ובריא לאריכות ימים.

 

הסתכלות על פסיכולוגיה חיובית מהמקום הקוגניטיבי-התנהגותי, ולא מהמקום הרוחני - עוסקת למעשה בשאלה "מאיפה נצמח?". ובמובן הפרקטי - 'כמה נתעסק בצמיחה וכמה נתעסק בפתרון בעיות?'. דמיינו שיש סערה בים ואתם על החסקה - במקום להתעסק בשאלה 'איך להתמודד עם הגלים?' - תתעמקו בשאלה - 'איך מהחסקה נצמיח אוניה?'. ומכאן - יש מסר ברור ליזמים ש20% מהזמן צריך להיות מוקדש לפתרון בעיות, אבל 80% מהזמן צריך להיות מוקדש לצמיחה.

 

פסיכולוגיה חיובית אינה מאיינת את השלילי - מדובר במנעד, והמטרה היא לשפר את מד שביעות הרצון ביחס לעצמנו, כל פעם עוד קצת (דמיינו חוט קשור לקודקודכם שמושך אתכם כל פעם עוד טיפה למעלה).

 

פסיכולוגיה חיובית צמחה מהפסיכולוגיה הקלאסית, מה שהביא אותנו לשוחח על מושג הפוסט טראומה - בהקשרו כתסמונת פוסט טראומטית (PTSD), אשר איננה ניתנת לניבוי (2 חיילים מצטיינים הנמצאים באותה הסיטואציה בדיוק - האחד יכול שיכיל את הסיטואציה וימשיך הלאה בחייו בצורה תפקודית גבוהה, והשני - יכול להיות שלא יתגבר על הטראומה ושהמתח והלחץ ילוו אותו להמשך חייו באופן שמפריע לתיפקודו - ואין איך לדעת מראש מי יגיב באיזה אופן) . בעוד שחוסן זהו ציר שניתן לניבוי - PTSD והתפרקות נמצאים על ציר נפרד ובלתי תלוי, אשר אין לו קשר לחוסן. לאנשים בכלל וליזמים בפרט, צריכה להיות היכולת הדואלית להחזיק דברים שליליים וחיוביים גם יחד.

 

שוחחנו על הקשר בין resilience ל stress - שניהם מושגים מעולמות הפיזיקה; בעוד שstress הוא לחץ המופעל על חומר, ה resilience מדבר על גמישות החומר, ויכולתו to bounce back, קרי, לחזור לצורתו ולתנאיו, וגם להתגמש ולהשתנות כשצריך. דיברנו גם על המנעד שבין נשים וגברים, ועל כך שעפ"י מחקרים, נשים אמנם סובלות פי 2 מגברים בשיעור החרדה והדכאון, אולם הן גם מאושרות פי 2, בזכות יכולת ה resilience שלהם. בנתונים הללו יש אמירה משמעותית לגביי החשיבות של נשים בצוותי הובלת מיזמים - שכן חוסן הוא מנבא משמעותי להצלחת חברות.

 

נגענו גם במניה דיפרסיה כמטאפורה לחיי היזמות, ועל מה קורה כשמתמודדים בצוות עם מאניה דיפרסיה מאובחנת של אחד השותפים, וכמה חשוב לגלות אמפטיה ולהפנות לאנשי מקצוע מומחים לטיפול. ככלל, על אף שמדובר תמיד על אוכלוסיית היזמים כאוכלוסיה עם תכונות ויכולות גבוהות ו'אקסטרימיות' - חשוב לציין ששכיחות הפרעות/מחלות נפשיות כאלו ואחרות אינה גבוהה יותר מבשאר האוכלוסיה. 

 

מיינדפולנס, קשיבות בעברית, הוא אחד הכלים התומכים של הפסיכולוגיה החיובית, ומטרתו לחזק את הנוכחות שלנו בכאן ועכשיו. בתוך תהליך הינדוס הרגש שלנו שיושב על תמונות, מחשבות, מילים - המיינדפולנס עוזר לנו לחוות את ההווה. גם היכולת לעצור, להתבונן ולשאול שאלות - מתחזקת אצלנו תוך תרגול מיינדפולנס.

הנה תרגיל קצר - התחייבו מול עצמכם לבצע פעילות קצרה עם קשיבות מלאה לתוכה למשך 10 ימים, למשל - לשתות קפה בשקיעה, להקשיב לשיר. בחנו עם עצמכם איך הרגשתם ומה התאפשר אצלכם לאחר אותן מספר דקות ולאחר 10 ימים שהתמדתם בכך.

 

כשמגיעים לצמתי קבלת החלטות - הדרך הנכונה להסתכל עליהם היא לפי תפיסת המשאבים - איפה יש לי משאבים שיכולים לעזור ברגע זה, משאבים בדמות תמיכה חברתית (social support) ומשאבים שקיימים בתוכי ולא חשבתי עליהם קודם (חוזקות, כישורים).

 

משקיעים רבים מנסים להעריך את יכולת היזם-מנכ"ל להוביל את החברה גם בשנה השלישית בחודש החמישי לחייה. החוסן, resilience, הוא הפרמטר המשמעותי המרכזי המשפיע על יכולת זו. זוהי אותה אינטיליגנציה רגשית שהיא הבסיס, 'הרכיב הסודי' שלא רואים אותו תמיד - אבל בלעדיו אין, שפסיכולוגיה חיובית עוזרת לחזק את אותו החוסן ולייצר בסיס איתן להמשך הצמחת הסטארטאפ, ושכמו שאבי ז"ל היה אומר - "ויפה שעה אחת קודם" - ביסוס חוסן יכול למנוע התפרקות ומשברים משמעותיים.

פרק 9 - עם סיון שמרי דהן, שותפה מנהלת בקרן קומרה קפיטל

סיון היא שותפה מנהלת בקרן קומרה קפיטל, וביחד עם שותפיה ארז שחר ובועז דינטי, הם משקיעים בשלבי הצמיחה ומנהלים כיום למעלה מ- 800 מיליון דולר. קומרה השקיעו בין היתר ב Joytunes, Augury, Appsflyer, Fiverr, Minute Media, Jfrog, Riskified. סיון גדלה בלינה משותפת בקיבוץ, היתה מנהלת מכירות במספר חברות טלקום בעולם, לאחר מכן מנהלת השקעות בEvergreen ומשם טיפסה את דרכה להיות שותפה מנהלת בקומרה.

 

סיון שוחחה עימי בפתיחות בשני מישורים - על היחסים בין יזמים ומשקיעים, מה כוללת מערכת היחסים הזו, איך מנהלים אותה, איך בוחרים בחירה הדדית את היזם שנכון לך כמשקיעה ואיך יזם בוחר את המשקיע הנכון לו ומה תפקידו של המשקיע בתוך הקשר.

וכן - על מערכות יחסים בין משקיעים, סוגים שונים של משקיעים, וכמה חשוב להסתדר טוב עם כל מי שיושב אתך בבורד.

 

שוחחנו על הFOMO שמלווה את התעשייה, וכמה על כל השקעה טובה שנעשתה יש גם המון השקעות שהתפספסו, ואיך מחדדים כל פעם את החושים לבחור נכון וטוב. 

 

כשקרן growth עושה בממוצע 4 השקעות בשנה, כל אחת של כ- 20-30 מיליון דולר מתוך סיבוב של כ- 50-70 מיליון דולר - יש חשיבות מכרעת לדיוק הבחירה בהשקעה וליצירת קשר חזק בין היזמים למשקיעים, שהוא ממש בגדר שותפות. סיון שיתפה מה חשוב לה בבחירת יזמים שיוצאים אתם לדרך במהלך בדיקות הDD - החיבור האישי, הערכיות, דרך החשיבה, והכבוד שהיזם רוכש לתהליך ולמעורבים בו. אותו הכבוד ילווה את ההשקעה לאורך הדרך - גם מצד המשקיע ליזם, כשיתמודדו עם צמתי קבלת החלטות, והמשקיע יזכור שהוא בגדר שותף אסטרטג שאינו אופרטור, ובסוף, מי שמכיר את החברה והשוק באופן המיטבי זהו המנכ"ל וצוות ההנהלה והם אלו שצריכים לקבל את ההחלטות. עוד היא הוסיפה על התפקיד של מנכ"לים ומשקיעים של חברות בצמיחה, בהנעת המשק קדימה ויצירת חברות ומקומות עבודה פה בארץ.

 

דיברנו על הצורך של יזמים ומשקיעים כאחד, "לא להתבלבל" מהכסף שעובר ידיים, ולשמור על ענווה לאורך שלבי הצמיחה השונים, כי אחרת, הדרך לאבד שליטה היא קצרה. 

כששאלתי את סיון לגביי אי הסכמות בקבלת החלטות בין המשקיע ליזם, אז היא ענתה תשובה נפלאה שכאשר נבנה אמון חזק בין המשקיע ליזם, זה יגבור על כל חוסר ודאות בהמשך הדרך.

 

סיון דיברה על דינמיקות בין משקיעים - על קנאה, תחרות, פרגון, חברות, וכמה חשוב להיכנס ברגישות לשולחן מקבלי ההחלטות כשנכנסים בשלבי צמיחה, וכמה החיבור בין האנשים בבורד הוא חשוב. שוחחנו גם על הצורך של משקיעים זרים להבין שבחברות צמיחה ישראליות - לב הפיתוח הוא בישראל, אבל לב המכירות הוא בשוק היעד, ומשקיעים חייבים להכיר ב'פיצול האישיות' הזה ולהצמיח את שני ההיבטים, שכן זה לא יחזיק בלי זה.

סיון שיתפה על הדרך שלה כמשקיעה אישה, וכמה ההקשבה לקול הפנימי שלנו, עצמאות כלכלית, אסרטיביות והחוסן שבנתה עם השנים, איפשרו לה לראות הזדמנויות ולשרטט את דרכה כמשקיעה. 

 

סיון העניקה מימד מאד אנושי לתחושות שמלוות משקיעים בתהליך ההשקעה, ועד כמה גם הם חווים מפחי נפש כשיזם בוחר בהשקעה אחרת, ואיך עם השנים היא למדה לכבד את הרגישות שלה ולהסיר את השיריון. כל השקעה מוצלחת מחד, וכל השקעה שבסוף לא התקיימה מאידך - הן כר למידה עצום גם למשקיעים, כדי לבוא מנוסים, מדוייקים ומחודדים יותר לקראת ההשקעה הבאה. סיון שופכת אור נעים על המימד האנושי של משקיעים ואולי זה יעזור ליזמים לזכור שנמצאים מולם בני אדם, שהם נגישים, טועים לעיתים ושהבחירה בשותפות בין יזמים ומשקיעים היא בחירה הדדית ושותפות דרך.

 

לסיום, סיון סיפרה על השאיפה שלה לראות 50% יזמיות בנוף, אבל שנסתפק גם ב20% בתור התחלה, וזה יעד שלגמרי כולנו צריכים לשאוף אליו.

פרק 8 - עם שי וינינגר, COO של למונייד

שי הוא הקו-פאונדר, נשיא וCOO של למונייד, שהונפקה לפני מספר חודשים בNYSE ונסחרת היום לפי שווי של מיליארדי דולרים עם למעלה ממיליון יוזרים והמייסד של Fiverr שהונפקה פחות משנה לפני כן.

 

שי לוקח אותנו לשיחה כנה ששמה ספוטלייט על נקודות מנטליות משמעותיות במסע יזמי של 30 שנים.

הוא מתאר איך לספוג חוויות ולחגוג נצחונות כשמנפיקים שתי חברות תוך שנה, ועל ההבדל בין אצנים שנשענים עם הגב קדימה או אחורה ומה זה קשור ליזמות; איך להתמודד עם אמונות מגבילות מבית ההורים ש'צריך להיות צנועים' ו'שאסור לבקש כסף', ואיפה זה פוגש אותנו במפגש מול משקיעים, ואיך מייצרים עמם מערכת יחסים סימטרית.

 

דנו לעומק על ערכים כמנגנון לקבלת החלטות, מה הערכים שבונים את למונייד ואת האנשים שבה ולמה הכל מתחיל בבית, ואיך אותם ערכים הם גם המפתח לבחירת משקיעים שנכונים עבורך.

 

שי שיתף על מטבע האושר הפרטי שלו, ונגענו לעומק ב'ורוד פוקסיה' המהפנט של למונייד ובמשמעות העמוקה שכל אחד מאיתנו משווה ללימונדות ורודות, של ביטוח ושל החיים עצמם. 

 

דיברנו על העקבות של עצמנו בחול, ולמה זה הספר הכי נכון שנקרא ונלמד ממנו,  וגם על אמת ותחושות בטן - ושמה שנראה לעיתים הכי קשה לעשות, זה פשוט הדבר הכי נכון והכי מיידי.